פרידמן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

1.התובע, יליד שנת 1962, נפגע, לטענתו, בתאונת דרכים, בדרכו חזרה מהעבודה, ביום 21.8.07. התובע נהג על קטנוע, התהפך ונחבל בגופו, בעיקר בברך שמאל.

התביעה הוגשה נגד הנתבעת - חברת הביטוח שביטחה את הקטנוע בביטוח חובה עת אירעה התאונה.

2.המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע, כי התאונה הותירה אצל התובע נכות צמיתה בשיעור של 20% לפי תקנה 35(1)ג' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין חבלה בברך שמאל עם שבר בטיביאל פלאטו שהצריך התערבות ניתוחית.

3.מטעם התובע העידו: שמואל ינוביץ' – מנהל ואחראי על מחלקת הנדסת ייצור בחברה שבה עובד התובע, התובע ובת זוגו. מטעם הנתבעת לא היו עדים.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת גובה הנזק.

תיאור הפגיעה

4.בעקבות התאונה, התובע פונה לבית חולים העמק בעפולה שם אובחנה אצלו חבלה ברגליים ובידיים, ושבר בטיביאל פלאטו. הוא עבר ניתוח של שחזור פתוח וקיבוע על ידי פלטה ותחליף עצם. במהלך אשפוזו עבר סידרה של טיפולים פיזיותרפיים ושוחרר ביום 5.9.07 עם המלצה להשתמש בקביים קנדיות ולהמשך טיפול פיזיותרפי.

לאחר שחרורו עבר סדרה של טיפולים פיזיותרפיים, בנוסף, לטיפולי הידרותרפיה. בביקור במרפאת הברך, מיום 11.10.07, נמצא כי טווח התנועה מוגבל, כמו כן קיימת רגישות למישוש סביב הברך והומלץ להתחיל עם דריכה מלאה בעזרת קביים.

במסמך רפואי מסוף חודש דצמבר 2007, עולה, כי התובע נעזר בקביים והולך בדריכה חלקית (ראה מסמך מהפיזיותרפיסט המטפל, מיום 26.12.07, ומסמך מהמחלקה האורטופדית, מיום 27.12.07).

התובע היה במעקב במרכז שיקום פיזיותרפי "סב יום", מחודש 7/07 עד לחודש 2/08 ועם שחרורו הוא התהלך בעזרת מקל, אך עם שיפור ניכר בכאבים ולפעמים סבל מחוסר שליטה רגעי בברך. הומלץ להמשיך בשיקום אך מעבר למסגרת שהוצעה ע"י המרכז הנ"ל.

בבדיקתCT לברך, מיום 16.4.08, נצפו אי סדירות ניכרת של המשטח הפרקי של הטיביה עם פרגמנטים גרמיים זעירים מרובים תוך פרקיים. כמו כן נצפתה נפיחות קלה של רקמות רכות וכמות קטנה עד בינונית של נוזל תוך פרקי.

בביקורת במחלקה האורטופדית של בית חולים העמק מיום 12.6.08 עולה, כי בהתאם לתוצאות ה-CT ניתן לצפות באזור של חסר עצם בחלק האחורי מדיאלי של הקונדיל הטיביאלי, ו"בהסתיידות של הליגמנט הצדי הפנימי" מצב הידוע במונחים הרפואיים כ-"Pellegeni-Steida" וגורם לכאב לתקופה של בערך כשנה כפי שצויין במסמך הנ"ל. לתובע הומלץ להמשיך בתרגולים לרגל לחיזוק שרירים ולהגדיל את הטווח. עוד נרשם באותו מסמך רפואי, כי התובע יכול לחזור לעבודה בתנאים של הגבלת עמידה ממושכת ותפקידים שאינם דורשים כיפוף או ישור הברך, והומלץ לחזור לעבודה שמבוצעת בעיקר בישיבה.

5.כאמור, התביעה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל אשר קבע נכויות זמניות כדלקמן:

100% מיום 21.11.07 עד ליום 30.6.08.

40% מיום 1.7.08 עד ליום 30.9.08.

30% מיום 1.10.08 עד ליום 28.2.09.

כמו כן, לתובע נקבעה נכות צמיתה מיום 1.3.09 בשיעור של 20% בהתאם לתקנה 35(1)ג' לתקנות המל"ל, והוחלט להפעיל תקנה 15 באופן חלקי (שליש).

6.לטענת התובע, בעקבות פגיעתו, הוא סובל מכאבים עזים, רגישות והגבלת תנועות קשה ברגל שמאל, כולל הברך והקרסול. כמו כן, לדבריו הוא מתהלך בצליעה, לעיתים, תוך כדי הליכה הוא אף סובל מקריסה של הברך, סובל מחוסר יציבות, נפיחות ותחושת רדימות. לפיכך, לטענתו, הוא מוגבל בביצוע כל הפעילויות הפיזיות, בעיקר עליה וירידה במדרגות, עמידה ו/או הליכה ממושכת. כתוצאה מכך, נאלץ, לטענתו, לשנות את אופי עבודתו והיקפה – דבר אשר גרם לירידה ניכרת בשכרו המגיעה ל-40% בהשוואה לשכר שקיבל עובר לתאונה. על כן, יש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 35%.